strict: true בלי לשבור הכל

מה strict באמת מפעיל

strict: true הוא קיצור לחבילת דגלים. החשובים:

• strictNullChecks — null ו-undefined הם טיפוסים נפרדים. זה 80% מהערך.
• noImplicitAny — פרמטר בלי טיפוס הוא שגיאה, לא any שקט.
• strictFunctionTypes — בדיקת שונות (variance) נכונה של פונקציות.
• strictPropertyInitialization — מחלקה חייבת לאתחל שדות.
• useUnknownInCatchVariables — catch (e) הוא unknown, לא any.

איך מהגרים בלי לעצור את הפיתוח

{
  "compilerOptions": {
    "strict": true,
    "noUncheckedIndexedAccess": true
  }
}

noUncheckedIndexedAccess הוא לא חלק מ-strict, והוא שווה הפעלה: arr[0] מחזיר T | undefined, כי אינדקס יכול להיות מחוץ לתחום. זה מרגיש מעצבן לשבוע, ואז מונע באגים אמיתיים.

הסדר שממזער כאב

1. הפעילו strict, קבלו רשימת שגיאות.
2. תקנו את הקלות (בעיקר | undefined שחסר).
3. בקבצים גדולים מדי — // @ts-nocheck זמני עם משימה במעקב, לא any בכל מקום.
4. כל קובץ שנוגעים בו — מסירים ממנו את ה-nocheck.

unknown הוא חבר, לא אויב

try {
  await save();
} catch (error) {
  if (error instanceof Error) log(error.message);
  else log(String(error));
}

במצב strict, catch נותן unknown — וזה נכון, כי אפשר לזרוק כל דבר ב-JavaScript.

הדבר שהכי משפר קוד TypeScript

לא generics ולא utility types — אלא הסרת any מהחתימות של הפונקציות הציבוריות. כל any בחתימה מדביק את כל מי שקורא לה. התחילו מהפונקציות שנקראות הכי הרבה; יש סיכוי טוב שזה יוריד חצי מהשגיאות.

npx tsc --noEmit 2>&1 | grep -c "any"   # לא מדויק, אבל נותן תחושה