Generics בלי לפחד

Generics = טיפוס שמקבל פרמטר

function first<T>(items: T[]): T | undefined {
  return items[0];
}

T הוא placeholder: הקורא קובע אותו. first([1,2,3]) מחזיר number | undefined; first(["a"]) מחזיר string | undefined. בלי generics הייתם צריכים any, והמידע היה נעלם.

שלוש דוגמאות שמצדיקות generics

1. פונקציית עזר על אוספים

function groupBy<T, K extends string>(items: T[], key: (item: T) => K): Record<K, T[]> {
  const out = {} as Record<K, T[]>;
  for (const item of items) (out[key(item)] ??= []).push(item);
  return out;
}

2. תגובת API

type ApiResponse<T> = { data: T; meta: { fetchedAt: string } };
async function get<T>(path: string): Promise<ApiResponse<T>> { /* ... */ }
const courses = await get<Course[]>("/api/courses");

3. רכיב/פונקציה שמקבל רשימה ומחזיר את אותו סוג

function wrap<T>(value: T): { value: T } {
  return { value };
}

האילוץ: extends

<T extends { id: string }> אומר: כל טיפוס, אבל חייב להיות לו id מסוג מחרוזת. זה מה שמאפשר לגשת ל-item.id בלי לדעת את שאר הצורה.

function indexById<T extends { id: string }>(items: T[]): Record<string, T> {
  return Object.fromEntries(items.map((item) => [item.id, item]));
}

שתי טעויות נפוצות

יותר מדי פרמטרים. פונקציה עם <A, B, C, D> היא כמעט תמיד סימן לפונקציה שעושה יותר מדי. פצלו אותה.

Generics במקום אובייקט. אם כל הפרמטרים תמיד מגיעים יחד, עדיף טיפוס אחד עם שדות.

מתי לא להשתמש

כשקורא הפונקציה לא יכול לנחש את T — או כשהוא צריך לכתוב <string, number, User> בכל קריאה. Generics טובים הם שקופים: כותבים groupBy(users, u => u.role) והמערכת מסיקה לבד.